פסק-דין בתיק ע"פ 8065/11

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' אלרון (כתארו אז), ר' למלשטריך-לטר ומ' גלעד), מימים 15.7.2009 ו-24.9.2009 בהתאמה, בתפ"ח 5021/08.

רקע

ב.        המערער, עפיף עומר, יליד שנת 1981, הואשם בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק. על פי כתב האישום, הרקע לאירוע בו מצא באסם בכרי ע"ה (להלן המנוח) את מותו הוא סכסוך שנתגלע בינו לבין המערער. בכתב האישום נטען, כי  ביום 13.4.2008, סמוך לשעה 01:30, הסיעו יוסף נעמה ועבדאללה סנעאללה (להלן האחרים) את המערער ברכבו של יוסף נעמה עד סמוך לביתו של המנוח שבכפר בענה. המערער ירד מהרכב כשהוא מצויד בשני אקדחים וניגש לעבר המנוח שישב אותה עת בחצר ביתו. המערער שלף את אחד האקדחים וירה במנוח ממרחק קצר ארבעה כדורים, ובכך גרם למותו; אחד הכדורים שירה המערער במנוח פגע בו בבית החזה משמאל ושלושה כדורים פגעו בירכיו. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר שירה במנוח רץ המערער לקרבת מקום, נכנס אל הרכב בו המתינו לו האחרים, ויחד נמלטו שלושתם מהמקום. כן נטען, כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מנזק חמור לריאה השמאלית עם איבוד דם פנימי בעקבות מעבר תעלת קליע דרך בית החזה.

ג.        המערער הואשם אפוא כי גרם במעשיו, בכוונה תחילה, למות המנוח לאחר שהחליט להמיתו והמיתו בדם קר; זאת מבלי שקדמה התגרות של המנוח בתכוף למעשה. המערער הואשם גם כי במעשיו אלה נשא נשק בלא רשות על פי דין.

           המערער כפר בעובדות כתב האישום.

ההליך בבית המשפט המחוזי

ד.        במהלך המשפט הציגה המשיבה ראיות רבות, שחלקן הוגשו בהסכמת המערער. כך למשל, הוגשו בהסכמה הודעות המערער במשטרה ותמלול שיחותיו עם שני מדובבים, וכן, הודעות, מזכרים וחוות דעת של מומחה המעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ) ושל מעבדת הסימנים והחומרים במז"פ. עם זאת, בשל כפירתו הכללית של המערער באישומים, העידה המשיבה עדים רבים בנוגע להשתלשלות אירוע הירי, וכן בנוגע לתגרה שהתפתחה בין המערער למנוח כשבוע לפני האירוע. במהלך המשפט העידו שוטרים שהיו מעורבים בחקירה, הפרמדיק שהוביל את גופת המנוח לתחנת המשטרה והמדובבים שלתאם הוכנס המערער. הפתולוג שערך חוות דעת בעניינו של המנוח העיד אף הוא. מטעם ההגנה העידו המערער וחברו מוחמד חסארמה.

הכרעת הדין

ה.        בית המשפט המחוזי החליט פה אחד להרשיע את המערער בעבירות בהן הואשם. השופט מ' גלעד העיר בפתח הכרעת הדין, כי במהלך דיון ההוכחות שינה המערער לפרקים את קוי ההגנה שלו ואף החליף פעמיים באי כוח. בית המשפט ציין כי תחילה הכחיש המערער כל מעורבות באירוע הירי, ומסר אליבי לפיו היה במקום אחר. החל מהודעתו החמישית ולאחר שדובב, וכן במהלך עדותו במשפט, הודה המערער בירי במנוח, אך טען "להגנה עצמית", וכן כי ירה לכיוון רגלי המנוח ולא התכוון להורגו.

ו.        בהכרעת הדין נכתב גם כי המערער הכחיש תחילה כל היכרות עם המדובבים. בא כוחו חלק אף על זיהוי קולות הדוברים בקלטות הדיבוב. בהמשך, הסכים בא כוח המערער לזיהוי הקולות, אך חלק על תוכן התמלילים. צוין כי רק בעדותו אישר המערער לראשונה שהוא מכיר את המדובבים, וזיהה אותם כמי שישבו עמו בתא המעצר. המערער אף לא התכחש לתוכן שיחותיו עמם, והתמקד בעדותו בטענת הגנה עצמית ובטענה שלא התכוון להרוג את המנוח ולכן ירה לכיוון רגליו. בנוסף, טען המערער טענת שכרות. עוד צוין כי בא כוחו השלישי של המערער העלה בסיכומיו טענת הגנה נוספת, ולפיה היה יורה נוסף - ויתכן שהוא שירה את היריה הקטלנית.

ז.        בית המשפט המחוזי בחן את העימות שפרץ בין המערער למנוח ושהתפתח לתגרה פיסית כשבוע לפני הירי, עליו העידו ארבעה עדים. בית המשפט ציין, כי המערער הכחיש שנתגלע בינו לבין המנוח סכסוך, וטען כי קשריו עם המנוח היו חברתיים. רק בעקבות שיחותיו עם המדובבים, הודה המערער בירי במנוח. כך, במסגרת הודעותיו החמישית והשישית מסר המערער, שהמניע לתגרה בינו לבין המנוח היה סכסוך ישן בגין חוב כספי. בית המשפט הוסיף כי מתמליל השיחה בין המערער למדובבים עלה, שבעבר קנה המנוח מהמערער נשק אך לא שילם עבורו. מאוחר יותר הם "סגרו את העניין הזה" והמנוח שילם כסף; ביום התגרה ביקש המערער ללחוץ יד למנוח ולומר לו כי העניין ביניהם סגור, אך המנוח השיב כי מבחינתו העניין אינו "סגור" וניסה לדקור אותו. עוד עלה מהתמליל כי לולא רצה המנוח לדקור את המערער, המערער לא היה יורה בו. צוין כי הודעת אביו של המערער, עאטף עומר, תמכה בפרטים אלה.

ח.       בית המשפט המחוזי הוסיף כי חיריה בכרי ויסרא בכרי, שכנות המנוח וקרובות משפחתו, העידו שבסמוך לאחר ששמעו יריות ראו אדם נמלט מהמקום. חיריה בכרי העידה ששמעה חמש יריות שנורו זו אחרי זו. יסרא בכרי העידה ששמעה כארבע או חמש יריות. מהודעתה במשטרה עלה כי ראתה את האדם הנמלט רץ לכיוון רכב בצבע בז' או לבן. בדומה העיד גם עד הראיה תאופיק גאני. הודעתו של מוחמד מוסא, חברו של תאופיק גאני שהוגשה בהסכמה, תמכה בפרטים שמסר תאופיק גאני. בית המשפט ציין כי המערער עצמו מסר בהודעותיו ובעדותו בבית המשפט כי לאחר שירה במנוח ברח לאורך הכביש שתואר על ידי עדי הראיה.

ט.       עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי שלושה עדים, קאסם בן עלי בכרי, אחיינו של המנוח, ענאן בכרי, גיסתו של המנוח ועלי בכרי, אחיו של המנוח, העידו שדיברו עם המנוח סמוך לאחר הירי. לדבריהם, המנוח מסר לפני מותו שלושה שמות, של המערער והאחרים, אותם קשר לאירוע. אחיו של המנוח, אשרף בכרי, מסר גרסה דומה במשטרה. בית המשפט קבע כי אמרתו של המנוח סמוך לפני מותו היא אמירה של קרבן מעשה אלימות, כאמור בסעיף 10 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ואולם, נקבע שאמירתו של המנוח לא הייתה מדויקת, שכן מן הראיות עולה כי בזירת האירוע נכח אדם אחד בלבד. עם זאת, נקבע כי יש באמירה זו, בהצטרף לראיות אחרות, כדי לסבך את המערער והיא מהוה חיזוק להודאתו בירי במנוח. בית המשפט ציין שאף אם היה יורה נוסף, עדיין נושא המערער באחריות לירי במנוח.

י.        בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי על פי עדות המדובב "יוסף", המערער סיפר שירה במנוח "ארבעה כדורים באזור הרגליים, אחד פגע בחזה וקליע אחד נותר בנשק". המדובב "אמיר" העיד ששמע את המערער מספר שרצה להפחיד את המנוח, ולכן "ירה לכיוון שלו שישה כדורים לכיוון הרגליים ועוד כדור לחזה". המערער אמר לאמיר ש"הוא רצה רק להפחיד את הבן אדם. עפיף (המערער - א"ר) הלך אליו הביתה והוא היה עם שני נשקים, עפיף סיפר שהוא רוצה להפחיד את הבן אדם אז הוא ירה לכיוון שלו שישה כדורים לכיוון הרגלים ועוד כדור לחזה"; והדברים לא כללו אמירה כגון "בטעות" נורה המנוח בחזה. "אמיר" העיד שהמערער סיפר שהגיע לזירה כשהוא רעול פנים ומצויד בשני אקדחים. בית המשפט לא מצא כל פגם בדרך בה הופעלו המדובבים, קבע כי התמלילים משקפים נאמנה את תוכן השיחות בין המערער למדובבים, וכי תוכנם תואם את התמונה העובדתית המתקבלת מיתר הראיות בתיק. בית המשפט ציין כי עדי התביעה הותירו בו רושם מהימן, וכך גם עדויות המדובבים.

יא.      בית המשפט המחוזי ציין גם שגרסת האליבי שמסר המערער לפיה ישן בבית קרוביו בחיפה בליל האירוע, הופרכה עוד לפני שהודה בירי במנוח, שכן מהודאות בן דודו אחמד אבו עזיזה ואמו, בהייה אבו עזיזה, שהוגשו בהסכמה, עלה כי המערער כלל לא ישן בביתם בליל האירוע.

יב.       בית המשפט המחוזי הפנה לחוות דעתו של הפתולוג לפיה מותו של המנוח נגרם כתוצאה מנזק חמור לריאה השמאלית עם איבוד דם פנימי בעקבות מעבר תעלת קליע דרך בית החזה. בנוסף, נמצאו שלושה פצעים של כניסת קליע בירכיים עם מעבר תעלות קליע דרך רקמות רכות ועצמות עם שברי ריסוק. צוין כי הפתולוג העיד שלא ניתן לדעת מה היה סדר הפגיעות בגופו של המנוח. בית המשפט התייחס גם לחוות דעת מומחה מז"פ ניר פינקלשטיין לפיה שרידי הקליעים שבדק הם ככל הנראה בקוטר 0.38 אינטש שנורו מאקדח תופי או מכלי נשק בעל מאפייני קנה דומים. בית המשפט ציין כי מחוות דעת מעבדת הסימנים והחומרים במז"פ עלה כי בבגדיו של המערער נמצאו שני חלקיקים אותם ניתן לזהות כסימני ירי, וכי מחוות הדעת של ד"ר אסיה וינוקורוב ממעבדת סימנים וחומרים במז"פ עלה, כי בבגדי המנוח נמצאו חורים שהם בסבירות גבוהה חורי מעבר קליעים או רסיסי קליע, וקיימת סבירות גבוהה מאוד שלפחות אחד מהקליעים שגרמו להיוצרות החורים במכנסי המנוח נורה ממרחק של כמטר עד שני מטרים לערך. בית המשפט ציין בהקשר זה כי המערער מסר פרטים רבים התואמים את הממצאים בזירה, והם פרטים מוכמנים - ובהם סוג האקדח, מנגנון הירי וסוג הקליעים אותם ירה; כך גם מספר היריות ואופן הפגיעה במנוח, נסיבות הירי וההימלטות מהזירה.

יג.       בית המשפט המחוזי ציין את הפרכות והתמיהות בגרסתו של המערער ואת שינוי גרסאותיו, לרבות הכחשתו כי החזיק ברשותו טלפון נייד בזמן אירוע הירי, מקום הימצאו לפני אירוע הירי והמועד בו העלה טענת שכרות. בית המשפט קבע, כי התנהלותו של המערער מצביעה על אדם מניפולטיבי וערמומי המודע היטב למידת הסתבכותו, אשר שינה את גרסתו ושיקר כדי לנסות להתחמק ממתן הדין על מעשיו.

           גם עדותו של מוחמד חסארמה, חברו של המערער, נמצאה בלתי אמינה ומגמתית. בית המשפט הסיק כי המניע לאירוע הירי היה הסכסוך שנתגלע בין המערער למנוח על רקע חוב כספי, ככל הנראה על רקע עסקת נשק, סכסוך שבגינו התפתחה תגרה אלימה ביניהם כשבוע לפני האירוע.